עד לפני שנים לא רבות, ההחלטה אם לפטר עובד והרקע לכך היתה נתונה כל כולה בידי המעסיק ולשיקול דעתו הבלעדי. כתוצאה מכך, רבים מהעובדים חוו פיטורין סתמיים ושרירותיים ופעמים רבות הדבר נעשה שלא בצדק ועקב שיקולים אישיים ומוטעים.
בשנים האחרונות, ועקב אי הצדק שנעשה לעובדים רבים שאיבדו את מקור פרנסתם סתם כך, אימצו בתי הדין לעבודה את חובת ביצוע השימוע מהמגזר הציבורי והטילו אותה כחובה דומה אף על מעסיקים במגזר הפרטי. עם הטלת חובה זו, הרי שהמעסיק הפרטי אינו רשאי לפטר סתם כך את עובדיו, אלא עליו לבצע הליך מסודר שבו יהיה עליו להודיע מראש לעובד על הכוונה לפטרו, יהיה עליו לבצע שימוע מסודר ומתועד שמטרתו תהיה לשמוע את עמדת העובד לעניין הסיבה האפשרית לפיטוריו, ובעיקר – תהיה על המעסיק חובה לשקול עניינית את דברי העובד ורק אז לקבל החלטה מושכלת אם לפטר את העובד או להמשיך ולהעסיקו בשורותיו.
קיום שימוע ענייני כזה, גורם פעמים רבות למעסיק לשקול מחדש האם פיטורי העובד אכן הכרחיים, האם מלוא הנתונים עמדו בפניו והאם ניתן לפתור את הקושי שנוצר בהצבת העובד בתפקיד אחר, בשינוי מותאם של שעות עבודתו, מקום עבודתו וכו'. בדרך זו, נמנעים פיטורים שרירותיים רבים ועובדים רבים זוכים לשמור על מקום עבודתם ופרנסתם.
מנגד, אי קיום חובת שימוע ופיטורים שרירותיים, עלול לגרור אחריו הטלת חיוב על המעסיק לשלם לעובד פיצוי עונשי על עצם ההחלטה לפטר באופן חד צדדי ושרירותי מבלי לשמוע את עמדת העובד ומבלי לאפשר לעובד את זכותו להמשיך לעבוד ולהתפרנס – זכות הנובעת אף מחוק יסוד: חופש העיסוק ובכך זכות זו מקבלת תוקף עוצמתי אף יותר.
משרדנו מייצג עובדים אשר עומדים בפני הליך שימוע, מייצגם בהליך השימוע עצמו וכן בתביעות המוגשות כנגד מעסיקים אשר לא היססו להפר את חובתם לבצע שימוע הולם לעובדים.
