מזונות ילדים

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 (להלן: חוק המזונות) קובע כי חיוב במזונות של יהודים בישראל נקבע עפ"י הדין האישי של הצדדים, קרי הדין העברי בהתאם לפרשנותו בהלכות הפסוקות של בתי המשפט.

2. חיובו של אב במסגרת קשר זוגי או נישואין בין הורים מדתות שונות (כלומר במצב בו אחד מההורים אינו יהודי) במזונות ילדיו נובע מכוח סעיף 3 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 (להלן: חוק המזונות) בהתאם לפרשנותו בהלכות הפסוקות של בתי המשפט. הכלל שנקבע בפסיקה קובע כי פסיקת סכום לסיפוק צרכיו ההכרחיים של קטין הנכנס לגדרו של סעיף 3(ב) לחוק המזונות תהא שווה לקטין הנכנס לגדרו של סעיף 3 (א) לחוק ועל כן נתייחס להלן לכללים שנקבעו בפסיקה לפסיקת מזונות קטינים. ראה תלה"מ 49131-01-20 י.ס. נ' ג.ט. – פסק דינו של השופט שני.

3. ביום 19.7.17 ניתן ע"י בית המשפט העליון פסק הדין בבע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו) בו שונתה ההלכה הפסוקה בהתייחס לפרשנות הדין העברי בכל הנוגע לחיוב אב יהודי במזונות ילדיו הקטינים בגילאי 6-15 ונקבע כי חיוב הורים במזונות ילדיהם לא יוטל בהכרח על האב אלא על ההורים יחדיו, בהתייחס ליכולתם הכלכלית היחסית מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה ובנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ביניהם ובשים לב לכלל נסיבות המקרה.

כדברי כב' השופט פוגלמן –

" בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה ".

בנוסף נקבע כי ביישום חלוקת האחריות וההוצאות תוך ההתייחסות הספציפית לנושא המדור תפעל הערכאה הדיונית עפ"י שיקול דעתה ובהתאם לנסיבות המשפחתיות, לרבות בחינת שאלת הוצאות המדור ותשלום המזונות.

4. כלומר – ההלכה הפסוקה כיום נקבעה בבע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו) בכל הנוגע לחיוב הורה במזונות ילדיו הקטינים בגילאי 6-15 ונקבע כי חיוב הורים במזונות ילדיהם מעל גיל 6 שנים יוטל על שני ההורים יחדיו מדין צדקה, בהתייחס ליכולתם הכלכלית היחסית מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה ובנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ביניהם ובשים לב לכלל נסיבות המקרה. בנוסף נקבע כי ביישום חלוקת האחריות וההוצאות תוך ההתייחסות הספציפית לנושא המדור, תפעל הערכאה הדיונית עפ"י שיקול דעתה ובהתאם לנסיבות המשפחתיות, לרבות בחינת שאלת הוצאות המדור ותשלום המזונות.

5. הכלל בפסיקת בתי המשפט לאחר הלכת בע"מ 919/15 הוא כי מעת שבית המשפט קבע את השינוי בתפיסה העקרונית אודות מקור החיוב של המזונות לאחר גיל 6, יש להחיל את העיקרון בכל מקרה בו דנים במזונות ילד מעל גיל 6 שנים , קרי גם במקרים בהם אין חלוקת זמני שהות שווים, שהרי אין זה סביר שיהיה דין אישי אחד לילדים החולקים זמני שהיה בשוויוניות ולאלו שלא. ראה עמ"ש 14612-10-16 פ.ב נ' א.ב. – פסק דינו של השופט שוחט, פורסם בנבו.

6. פסק דינו המנחה של השופט שוחט בעקבות בע"מ 919/15 הורה כי בבוא בית המשפט להכריע בשאלת נטל חלוקת הנשיאה של הורים במזונות ילדיהם הקטינים בגילאים שבין 6-15 שנים, עליו לאזן בין מספר משתנים בהם – יכולתם הכלכלית היחסית של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה, חלוקת המשמורת הפיזית ביניהם ורמת החיים שהורגלו ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות הכוללים מדור ואחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).

7. עוד נקבע בבע"מ 919/15 כי על הערכאה הדיונית להתחשב בנסיבות כל מקרה ומקרה, ולא להיצמד בהכרח לתחשיב מתמטי לצורך קביעת שיעור השתתפותו של כל הורה במזונות הקטינים.

הפרת הסדר זמני השהות השווים ע"י האב –

8. הלכה פסוקה היא כי לזמני השהות של הקטינים במחיצת אביהם משמעות והשלכה על גובה המזונות בהם אמור לשאת, גם בתקופה לפני גיל 6 שנים וככל ששוהים הם יותר עם אביהם, כך גדל נטל המזונות שעל האב לשאת בו במישרין, לשם סיפוק צרכי הקטינים בזמן שהייתם אצלו. ראה קביעת כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש 28488-09-19 מחודש מרץ 2020.

צרכי הקטינים –

9. הלכה פסוקה היא כי תביעת מזונות היא ככל תביעה כספית אחרת, אותה יש לבסס ולהוכיח ככל תביעה בראיות ובאסמכתאות, ואם רכיביה לא הוכחו, אזי יש בידי בית המשפט לדחות את התביעה. ראה – ע"א 130/85 כהן נ' כהן, מ (1) 69.

פסיקת מזונות ללא שהובאו ראיות מספיקות לביסוס היקפם של הצרכים, למצער לחלקם, מוכרעת בסופו של יום במקרים הללו כפי שיקול דעתו של בית המשפט ולפי אומדן הצרכים הסביר והראוי ולאו דווקא עפ"י המפורט בכתב התביעה. ראה ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט (3) 822.

10. סכומי מזונות קטין, אלו ההכרחיים, עודכנו בפסיקה לסך שבין 1,600 ₪ לקטין המתגורר בבית מרכזי אחד עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני, לבין סך 2,250 ₪ לקטין המתגורר בשני בתים, נוכח הכפילויות הנדרשות בחלק מהוצאותיו. ראה רמ"ש 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ..

11. דמי טיפול –

הלכה פסוקה היא כי עד גיל 6 יש להוסיף לדמי המזונות הבסיסיים תשלום עבור דמי טיפול. בעניין דמי הטיפול נקבע בפסיקה כי הם באים כתוספת לסכום המזונות המינימלי וכי ככל שגילו של הקטינים בו יש לטפל הינו צעיר יותר, כך גובה הפסיקה יהיה גבוה יותר. כן נקבע כי דמי הטיפול בעבור קטני קטינים (עד גיל 6) יחול רק על האב. הסכומים שנקבעו בפסיקה כדמי טיפול הם בממוצע כ-300 ₪ וזהו גם הסכום הראוי בענייננו, כשמדובר בקטינים פעוט בגיל 4 שנים בלבד.

ראה תמ"ש 34651-07 , פסק דינו של השופט פאול שטרק שניתן בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א ביום 9.5.10 (פורסם במאגר הנבו) וראה בר"ע (ת"א) 79/96 דרור נ' דרור (לא פורסם).

12. חובת התובעת – נטל השכנוע וחובת הראיה –

הגיע בית המשפט במישור האזרחי למסקנה כי לא הובאו ראיות לכאורה – ידחה את התביעה מטעם זה, ואם הובאו ראיות לכאורה, יבדוק אם הרים התובע את נטל השכנוע (ראה: קדמי, על הראיות, חלק שלישע 1999 עמ' 1305).

לעניין זה אף יפים דברי כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 32580/00 ב.ר. (קטינה) ואח' נ' ב.א. – חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה. חובה על התובע את מזונותיו להוכיח באופן מדויק ונאות את צרכיו והוצאותיו ולא להניח לבית המשפט לעסוק בהשערות, הנחות וניחושים באשר הם. חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את הכנסות החייב במזונות מחד ולגלות בכנות ובתום לב את הכנסותיו שלו ממקורותיה השונים מאידך."