הפיצוי הנקבע לנפגע מורכב ממספר מרכיבים הנקראים בשפה המשפטית "ראשי נזק".
הנזק נחלק לשניים –
- נזק מיוחד – הכספים שהפסיד הנפגע עקב הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה מיום התאונה ועד למועד עריכת חישוב הפיצוי.
- נזק כללי – זהו הנזק העתידי כלומר כל הכספים שיפסיד הנפגע בעתיד עקב הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, מיום עריכת החישוב ועד לסוף שנות העבודה שלו (גיל 67) בראש הנזק של הפסדי השתכרות ועד לגיל 80 (תוחלת חיים ממוצעת) בראשי הנזק האחרים.
במסגרת הנזק הכללי ניתן פיצוי גם בגין נזק שאינו ממוני – כאב וסבל – נקבע לפי החישוב המוגדר בתקנות.
הנזק לעתיד מחושב בדר"כ לפי פרמטרים של אחוז נכות וגיל. כלומר אם למשל נותר הנפגע נכה בשיעור 10% לאחר התאונה הוא איבד 10% מיכולתו לעבוד ונותר עם כושר עבודה בשיעור 90% בלבד. על 10% שהפסיד מגיע לו הפיצוי שנקבע עפ"י שיעור השכר שהשתכר לפני התאונה.
ראשי הנזק הם –
- הפסדי שכר – כל ההפסדים לעבר ולעתיד שנגרמים לנפגע עקב אי מסוגלותו לעבוד.
- הוצאות – בגין טיפולים רפואיים, או נסיעות לטיפולים או רכישת אביזרי עזר או כל הוצאה אחרת שנוצרת עקב הפגיעה כתוצאה מהתאונה.
- עזרת הזולת – לה נזקק הנפגע עקב אי יכולתו לטפל בעצמו עקב הפגיעה.
- כל נזק כספי אחר שניתן להוכיחו שנגרם עקב התאונה.